יום שני, 20 ביוני 2011

שבוע הספר, "מכורה לחיים" לא רק לסרטן השד


חברים, הייתי חייבת לשתף אתכם בחוויה מרגשת במיוחד שקרתה לי אתמול בדוכן הוורוד שלי בשבוע הספר. לדוכן הגיע זוג צעיר אח ואחות או זוג לא יודעת. הבחורה אמרה לו: "זו היא מהכתבה" והוא ענה :"כן אבל זה לסרטן שד..." שאלתי בעדינות מדוע זה מעניין אתכם? הבחור מלמל "לא מדובר בכלל בסרטן בראש זה לא רלוונטי" הסברתי שדווקא כן. חולים אונקולוגיים באשר הם בין אם מדובר בסרטן בשד או בראש עוברים תהליכים דומים מאד. כולם מתמודדים עם קשיים בירוקרטיים, כולם מתמודיים עם קשים במשפחה, במסגרת העבודה, עם הילדים. לכולם יש את אותם תופעות מההקרנות. השוני הוא בעיקר בסוג הטיפול הכימותרפי שמשתנה ממקרה למקרה ולכן הסברתי לבחור הצעיר שהמדריך למעשה רלוונטי לכל סוג סרטן. "אני אקנה את הספר הוא אמר" הסתכלתי עליו, עיינים מבריקות. "הספר הוא בשבילי אמר בשקט". "בן כמה אתה?" שאלתי, "בן 27" הוא ענה, חיבקתי אותו, חיבקתי אותו חזק.



יום רביעי, 8 ביוני 2011

מדריך שימושי להתמודדות עם סרטן השד מאת עילית פישר

כשחליתי קיבלתי הרבה מאוד ספרים, ובכל מרפאה שהגעתי אליה תמיד היתה מונחת ערימה של עלונים או חוברות שעליהם היו מתנוססים שמות בומבסטיים כמו "המסע אל עצמך", "המדריך לחופש" – כותרות שמעולם לא הבנתי איך הן יכולות לעזור לי, כי הבחירה שלי להתמודדות עם המחלה היתה מעשית מאוד. זה יישמע מוזר, אבל כמו בכל בהתארגנות לקראת כל הפקה אחרת – ארגון מסיבה, הפקת חתונה או תכנון טיול – ניהלתי את תהליך ההחלמה, הייתי בקיאה באינפורמציה, הבנתי את המשמעות של כל דבר, הפכתי לרופאה של עצמי. ולכן, כמפיקה בנשמה, היה לי ברור שאני זקוקה למשהו אחר לגמרי – משהו פחות אישי, פחות רוחני, ובעיקר משהו הרבה יותר פרקטי. חשבתי על משהו כמו מדריך טיולים קטן ושימושי שקונים לקראת נסיעה לחו"ל, כזה שמרוכזים בו המלצות, ציוני הדרך והטיפים הכי טובים. חיפשתי מדריך כזה, ומשלא מצאתי החלטתי לכתוב את "מכורה לחיים" – מדריך שימושי להחלמה מסרטן השד. הכתיבה של המדריך נעשתה בזמן אמת תוך כדי ההתמודדות, כדי שלא אשכח שום פרט. היה לי חשוב ללקט בו את כל האינפורמציה הרלוונטית. עשיתי זאת מתוך תקווה ואמונה שאוכל להעניק לעצמי ולנשים אחרות כלים שימושיים להתמודדות עם המצב החדש שנחת לתוך חיינו משומקום. כתבתי בלשון נקבה באופן טבעי אבל החלטתי להשאיר זאת כך משום שבאופן יחסי מעט גברים חולים בסרטן השד, אם כי המעטים שביניהם בהחלט יוכלו למצוא מענה במדריך זה. כשסיימתי לכתוב את הטיוטה הראשונה, נתתי אותה לקריאה לכמה אנשים קרובים ומומחים. כולם פה אחד אמרו שדרוש מדריך כזה, כי הדרך שלי היתה מאוד אסרטיבית וחזקה, אבל באותה נשימה הם ציינו שהדרך הזאת לא בהכרח מתאימה לכל אחת.

יום שני, 6 ביוני 2011

סרטן השד - התמודדות בתקופת הטיפולים הכימוטרפיים

טיפים חשובים לתקופת הטיפולים הכימותרפיים אדריאמיצין וטאקסול
. .
הקפידו על פעילות גופנית: בצעו פעילות גופנית מתונה וקבועה. צעדו ברגל בכל הזדמנות שיש לכן! אל תוותרו לעצמכן
.
שמרו על משקל הגוף: בתקופת הטיפולים חשוב מאוד לא לעלות ולא לרדת במשקל. נחמה או רחמים תמצאו במקום אחר! במקביל לעירוי הכימותרפי תקבלו סטרואידים, ואלה עלולים לגרום להשמנה, ולכן שמרו על עצמכן
!
הילחמו בעייפות בכל הכוח: בניגוד לאמרות הפולניות "את עייפה, היכנסי למיטה, הגוף זקוק למנוחה" – כאן זה ממש הפוך. ככל שתישנו יותר, תהיו עייפות יותר, וככל שתהיו פעילות יותר החומרים הכימיים יתפזרו בגוף במקום לשקוע בתוכו וליצור כבדות נוראית, ולכן הילחמו בעייפות
!
היו ערניות לטמפרטורת הגוף: יש לכן יותר מ-38 מעלות חום – זה הזמן ללכת לחדר מיון. אתן זכאיות לכך, ונדרשות לעשות זאת. כיוון שאתן מוגדרות במערכת כחולות אונקולוגיות, אין צורך בהפניה מרופא. חום זה לא משחק, אל תתלבטו, פשוט לכו
.
היצמדו לאסלה פרטית: אם יש בביתכן שני חדרי שירותים, השתמשו באותם שירותים באופן קבוע ובלעדי. האסלה היא מקום מעבר נוח לחיידקים. בנוסף, בשלושת הימים הראשונים אחרי כל טיפול, הגיפו את מכסה האסלה בזמן שאתן מדיחות את המים, והדיחו פעמיים. זכרו, חשוב לעשות זאת כי כל החומרים הרעילים מופרשים החוצה דרך השתן
.

הימנעו משמש: בתקופת הטיפולים חשוב מאוד להימנע מחשיפה לשמש. העור רגיש וחשוף הרבה יותר בגלל החומרים הכימיים שהוחדרו אליו. חשיפה לשמש עלולה לגרום לפיגמנטציה, משהו שקשה מאוד להיפטר ממנו בהמשך

הקפידו על תזונה נכונה: נסו לשמור על תזונה נכונה עד כמה שאפשר, ושתו הרבה מים. הגוף זקוק למיטב האנרגיה ובעיקר להרבה מאוד נוזלים

יום ראשון, 29 במאי 2011

התמדה בתקופת הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות

הערך התמדה פותח בספר את הפרק אודות הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות. תתמידו, אין מקום לוויתורים. רפואה שלמה 

יום ראשון, 22 במאי 2011

הממוגרפיה הראשונה שלי - בדיקת סרטן השד

התקשרתי לתאם את הממוגרפיה הראשונה שלי. על טופס ההפניה הרופא כתב "דחוף" אבל אני, שלא ידעתי את משמעות לוחות הזמנים של "דחוף", נפלתי על מזכירה שקבעה לי תור לעוד שלושה שבועות.
שבוע מיום ההפניה הרופא צלצל אלי וקולו היה מודאג. "עדיין לא קיבלתי את התשובות שלך," אמר, ואני עניתי "איך תקבל? יש לי תור רק בעוד שבועיים." הוא נשמע נסער, "אבל אמרתי בפירוש דחוף! דחוף זה תוך שבוע עם התוצאות!"
זה היה הרגע שבו הבנתי שכנראה יש ממה להילחץ.
צלצלתי שוב למכון, ואחרי שהרמתי את קולי, באופן מאוד מפתיע קיבלתי תור ליום המחרת.
בתום הבדיקה אמרו שישלחו לי את התוצאות בתוך עשרה ימים. אבל בחורה ששמעה את הדו-שיח, תפסה אותי במסדרון ואמרה לי, "אל תוותרי. הזמן פה קריטי. לאמא שלי זה הציל את החיים."
אף על פי שבאותה נקודת זמן לא תפסתי את המשמעות של המשפט שהיא אמרה לי, אני חייבת לה תודה, כי ייתכן שהיא הצילה את חיי. (מוזר, הבחורה הזאת היתה העתק של אחת הנשים היחידות בעולם שלא הסתדרתי איתן. כנראה באותו שלב זו היתה תחילתו של תיקון.) חזרתי למזכירה והסברתי לה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאני לא הולכת הביתה בלי תשובות "אבל תראי... וזה בלתי אפשרי... ואין רופא..." אבל אני התעקשתי. אמרתי שאחרי שהם נתנו לי לחכות שבוע סתם, אין מצב שאני מוותרת, והוספתי שגם אם אצטרך לישון במכון אני לא יוצאת מכאן בלי פענוח של התוצאות. ונחשו, יצאתי עם תשובה. במקרה הזה לצערי העקשנות משתלמת.

רק בשביל שתקבלו קצת פרופורציה – לבדיקה הגנטית רצו לתת לי תור לעוד שנה! כן כן, אתן קוראות נכון. בהתחלה חשבתי שזו בדיחה, הסברתי שיש לי ניתוח עוד שלושה שבועות ושאם אני אכן נשאית, אולי אני צריכה בכלל לעבור כריתה דו-צדדית והניתוח מיותר, אבל מהר מאוד הבנתי שהבחורה רצינית לגמרי, ושזה התור היחיד שיש לה. כמעט שהתייאשתי. שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אגיע בארון, וחזרתי שפופה הביתה. ואחרי ימים של מלחמת התשה קיבלתי תור שנקבע לשבוע לפני הניתוח. את התשובה של הבדיקה קיבלתי כמה שעות לפני הניתוח... אני נשבעת לכן  – זה אמיתי.

פה חשוב לי להדגיש: במסע ההחלמה שלכן אתן לא רק נלחמות במחלה, אתן נלחמות גם בשיטה, בביורוקרטיה, אבל לא באנשים שמוציאים אותה לפועל, ולכן דעו לתמרן נכון כך שתוכלו להשיג את מבוקשכן. תמרנו כך שתמצאו את הדרך לרתום את האנשים שמתנהלים בתוך הביורוקרטיה המעייפת הזאת לעזור לכן. גייסו אותם לטובתכן. צריך לדעת מתי ללחוץ ובשביל מה ומתי ללטף. זכרו, אתן בסך הכול מבקשות עזרה לטובת הבריאות שלכן! כל אחת מכן תמצא את הדרך שלה. והאמת היא שלא משנה מהי הדרך, העיקר שהיא תעזור לכן לנהל את ההחלמה.